כשהורים לא מבינים נכון את תפקידם

מי לא רוצה ילד מאושר?

כל הורה רוצה שהילד שלו יהיה מאושר, זה טבעי והגיוני אך 2 השאלות החשובות הן: מי הוא באמת האחראי לאושרו של הילד ומה מוטל על ההורה לעשות כדי שהילד שלו אכן ירגיש מאושר בחייו?

מאושרים לנצח זה רק באגדות הילדים!

ראשית ברצוני לנפץ את מיתוס האושר עליו גדלו אותנו כילדים. זוכרים את הסיום החוזר " ומאז הם חיים באושר ובאושר עד עצם היום הזה". בילדות ספרו לנו  אם נתחתן נכון ורצוי עם נסיך או נסיכה יפת תואר, אז מובטח לנו ש נהיה מאושרים תמיד. .אז האמת היא כמו שכבר כולנו יודעים שגם נסיכים ונסיכות לא תמיד מאושרים, זו רק אגדה, גם הם משועממים רבים ומתגרשים רק על כך מספרים העיתונים ולא ספרי האגדות.

האושר הוא בר חלוף!

רגעי אושר הם רגעים טובים בחיים שמשמחים ומרגשים אותך ומעוררים בך הנאה והשראה אך הם ברי חלוף, נעלמים ובמקרה הטוב חוזרים שוב בהמשך. אין כל נוסחה מבטיחה את האושר, אין  דרך אחת סלולה ומוגדרת לאושר מסיבה אחת פשוטה הוא לא מצא בשום מקום רק עמוק בפנים בתוך הלב. צריך לעמול לטרוח ולחפש וליצור את המצבים שמחזקים תחושה זו בקרבנו והיא תמיד עשויה להסתיים ולהעלם בן רגע, שהרי ידוע שהאושר הוא חמקמק. בנוסף לכך, אי אפשר באמת לעשות אדם אחר מאושר! אפשר לשמח, לרגש להביע אהבה וחיבה, אך זו רק אשליה וטעות להאמין בכך שאושרו של האחר טמון בידייך ושביכולתך בתפקידך ובאחריותך לעשות את האחר מאושר, גם לא כשמדוב בבן זוג או ילד.

טעות הורית נפוצה והורים רבים שוגים בהבנת מהות התפקיד ההורי היא בכך כשהם רוצים שהילד יהיה מאושר, שמח ולא עצוב, לא כועס לא מתוסכל או רוגז. לשם כך הם מוכנים לעשות הרבה, לפצות לוותר לקנות לתת ואף להתפשר ולוותר על עקרונות חינוכיים חשובים. ילד שמקבל הכל ומייד  – כאן ועכשיו כשדורש,  לא מסוגל לדחות סיפוקים, להנות  ולהסתפק ממה שיש לו, ילד כזה אף פעם לא יהיה מאושר. ילד תובעני שמאמין שהכל מגיע לו,  שהוא תמיד צריך להיות מרוצה, שאסור לו להיות מתוסכל לרגע ולשמוע מילים כמו: "אין אי אפשר ולא מתאים לי עכשיו" כשזה יקרה וזה יקרה לו בעתיד אם לא בבית אז בחוץ בגן בביס או בחברה, זה יהיה עבורו סוף העולם, הפרת חוזה חיים ובלתי ניתן להכלה עבורו.

חשוב שילד שישמע משפטים כאלה מפעם לפעם, ילמד לקבל לא (גבולות) ולהמשיך הלאה, להתגבר על הכעס והאכזבה ושלא יאמין שסוף העולם הגיע, דווקא ילד כזה יש סיכוי גבוה יותר שהוא יוכל לחוש  מאושר בחייו (ולא תמיד).

אז מי אחראי על אושרו של הילד?

אי אפשר ולא נכן לקחת אחריות על אושרם של הילדים, כיון שבכך אנו משחררים אותם מהאחריות לבנות ולחיות את חייהם כפי שהם רוצים באמת ולהפיק מהם את המייטב.  הם חיבים לקבל החלטות חשובות ומשמעותיות בכוחות עצמם ולשאת בתוצאות ובהשלכות. אסור למנוע זאת מהם להחליט במקומם טאו למנוע מהם את ההתמודדות עם תוצאות לא נעימות.הם צריכים ללמוד להפנות את האצבע אל עצמם בלבד!!! לא להאשים בכך אף אחד אחר ובעיקר לא את ההורה. ישנם שלושה דברים חשובים מאוד שההורים לא יכולים לארגן עבור ילדיהם ובמקומם: מעמד חברתי בגן בכיתה בצבא ובעבודה, זוגיות וקריירה מצליחה, שלושתם גורמים חשובים המשפיעים מאוד על אושרו של האדם.

אולי זה מתסכל ואולי זה מאכזב הורים ומפחית מחשיבות התפקיד ההורי ומעמד ההורה בעיניי עצמו, אך שלא  תבינו לא נכון, הדרך שבה נוקט ההורה כדי לחנך, לחשל וללמד את הילד את החיים האמיתיים חשובה ביותר לעיצוב אישיותו ותפישת עולמו, כדי לשלוח לחיים ילד חזק בעל תחושת ערך וביטחון עצמי גבוה, שמאמין בעצמו ובעולם, יוזם ופועל למען השגת מטרותיו בחיים וככל שיצליח בכך כך גם יגדל  הסיכוי שיחווה רגעי אושר פעמים רבות יותר בחייו.

ללמד את הילד נתינה!

הילדים של היום טובעים בתוך ים השפע, (לא כולם), הם  ממש סובלים מכל טוב, אבל כל הקניות והמותגים והטכנולוגיה החדישה לא באמת מייצרים ילדים מרוצים ומאושרים ובמקרים רבים נהפוך הוא, הם עירים לסובב אותם, רוצים להתקדם ולהתחדש ולקבל ולקנות עוד ועוד. קבלת צעצוע חדש אינה מייצרת מצב של אושר מתמשך לכל היותר זו רגע של שמחה וריגוש וגם זה לא בהכרח קורה. מחקרים מראים שאחד הגורמים שמונעים מאנשים לחוש מרוצים ומאושרים זו התחושה שלאחרים יש יותר והתמקדות במה שאין לי. אין שום טעם צורך להרעיף על הילדים קניות ומתנות. זו נתינת יתר חסרת משמעות הבאה למלא בור רגשי ללא תחתית. עדיף לתת לילדים יותר ייחס, תשומת לב וזמן משותף, זוהי נתינה בעלת ערך.

הורים חייבים ללמד את הילד נתינה. זה מתחיל בבית בגיל שנה או שנתיים בדברים הקטנים ביותר, כשמבקשים מהילד עזרה מינימלית ומפרגנים לו על העזרה והנתינה. זה ממשיך ברתימה של הילד לעזרה ועשייה בבית, בחברת הילדים בבי"ס ובתנועה, בכל מקום שבו הוא נמצא. (וזה כלל לא סותר את הצורך ללמד ילדים שמתקשים לקבל- קבלה).

רק נתינה אמיתית היא חוויה משמעותית שממלאת ומעצימה את הילד, מפגישה ומלמדת אותו על יכולותיו ואיכויותיו ומייצרת בו תחושות ערך ושייכות אמיתיות. זה מצמיח ומגדיל אותו בעיניי עצמו ובעיניי העולם. אמונה של הורים שהעזרה הטובה ביותר מצד הילד היא "שרק לא יפריע ושכשיגדל הוא כבר ילמד לעזור" (איך ילמד, למה ומתי), רק מקטינה ומחלישה את הילד בעיני עצמו ומבטלת את יכולותיו ואת ערכו.

הורים זכרו ללמד את הנתינה היא עוד דרך להעצים את הילד!

תפקיד ההורה הוא להעצים את הילד!

הורים זכרו תפקידו של ההורה אינו לסגל את המציאות אל הילד וליצור עבורו עולם מושלם וחיים קלים, אלא לסגל את הילד אל המציאות, אל האפשרויות הפתוחות בפניו וגם אל הקשיים והמגבלות הניצבים בפניו ולעזור לו לפתח דרכים להתמודד איתם בהצלחה. משום כך חשוב יפגוש מידיי פעם מציאות לא צוריה מקשה ומתסכלת, כדי שיתנסה ויתמודד איתה בהצלחה ובכך יתחזק ויתחשל.  חשוב בהחלט ונכון להורה, להאיר לילד את כישוריו ואת חזקותיו שבעזרתם הוא הצליח התמודד ולהתגבר על כל קושי ואתגר וכך הילד ילמד להכיר את יכולותיו להאמין ולהחזיק מעצמו. כך מעצימים ילד!

חשובה לא פחות העצמת ההורה!

חשוב לא פחות שההורים עצמם יעצימו את עצמם כבני אדם וכהורים, יזהו את הכוחות הכישורים והיכולות שלהם בעזרתם  הם מתמודדים בחיים ומשיגים במידה רבה את מטרותיהם ויעדיהם בחיים ובהורות. חשוב שהורים יפרגנו לעצמם, יאמינו בעצמם וביכולות שלהם להתמודד עם אתגרים,  גם אם הם עושים (והם עושים) לפעמים טעויות כי כולם טועים, שיפרגנו ויסלחו על כך לעצמם. הורה "טוב" חייב להיות אדם מודע לעצמו במידה רבה חזק ובטוח בעצמו ובדרכו, חיוב ואופטימי, רגוע ונינוח. זה לא פשוט כלל ומחייב עבודה עצמית רבה והתפתחות אישית שלעולם אינה מסתיימת כחלק משמעותי ממסע החיים.

הורות מוצלחת מהנה ומעצימה!

הכותב: גדי רוזן
מומחה ליחסים ותקשורת, הורות ומשפחה, אימון מתבגרים ובוגרים
www.familycenter.co.il

צעירים מעדיפים לחיות בחו"ל

מסקר שערכה אגודת הסטודנטים בישראל התבררה העובדה המדהימה  ש – 59% מהסטודנטים שהשתתפו בסקר ישקלו בתום לימודיהם לרדת מהארץ.

נתון זה מדאיג ביותר אם כי לא מפתיע מעורר צורך לעשות חשיבה יסודית ועמוקה לגבי הצורך לפעול מידית, לעצור את מעבר צעירים ישראלים להתגורר ולחיות את חייהם במדינות אחרות, שהרי מדינת ישראל היא מדינה דלת משאבים והמשאב העיקרי שקיים בה ושעלינו לשמור עליו היטב הוא הדורות הבאים.

במפגשים שאני מקיים עם צעירים וצעירות אני שומע פעמים רבות ספק לגבי המשך חייהם בארץ בעתיד כשיגדלו ויסיימו את שירותם הצבאי. ישנן סיבות רבות הגורמות לצעירים לבחור לעבור לחיות בחול מעבר לאטרקטיביות של מדינות בארה"ב מערב ומזרח אירופה, סיבה מרכזית הינה יוקר המחיה בישראל, הקושי להשתכר בכבוד בשכר הולם המאפשר קיום ברמת חיים טובה ובאיכות חיים גבוהה. רכישת דירה בישראל נראית היום כצעד בלתי אפשרי עבור בני המעמד הבינוני והנמוך ללא עזרת הורים משמעותית זה נעשה צעד בלתי אפשרי. שכר הדירה עבור אלה שאינם יכולים לעצמם לקנות דירות הוא גבוה מידי בייחס למשכורות, המיסים שהם משלמים גבוהים ביותר וגם מחירי המזון הביגוד וההנעלה גבוהים מאוד בייחס למשכורת.

גורם חשוב נוסף שעשוי להשפיע על ההחלטה לעזוב למדינות אחרות הוא המצב הביטחוני, המתח והאלימות הבלתי פוסקים, האיומים שמסביב ובעיקר השחיקה ואובדן התקווה שזה יגמר יום אחד.

חשוב שהמנהיגים מקבלי ההחלטות ישמיעו קולם בנושא יקיימו דיון רציני וייעשו צעדים של ממש כדי להקל על צעירים לבנות בארץ את חייהם, להתבסס כלכלית בישראל ולקיים חיים טובים מכובדים עם רמת חיים ואיכות חיים טובות, כדי שאלה לא יחפשו פתרונות קלים ונוחים יותר במדינות אחרות.

הכותב: גדי רוזן, מאמן אישי להורים, מתבגרים, חיילים וצעירים אחרי צבא. מנחה סדנאות ומרצה בתחומים אלה.
לאתר של גדי רוזן